English

GoogleRSS סרטון תדמיתצור קשר

הדפסה דוא''ל

דב רפל – לזכרון עולם

דברים לזכרו ביום השלושים לפטירתו

ד"ר יעקב
הדני


במשך כעשר שנים זכינו ליהנות מזיו אורו של ר' דב ע"ה, שבחר במכללתנו כשדה פעולתו המחקרית אחרי שפרש לגמלאות מאוניברסיטת בר אילן.
אחת לשבוע היה משכים קום ויוצא מקיבוץ יבנה ירושלימה למרכז להגות בחינוך היהודי שהיה מיוזמיו ושאליו העביר את אוצר תכניות הלימוד בחינוך היהודי פרי מחקרו, אוצר שאסף בדי עמל בביתו ובמוסד הרב קוק. ר' דב היה עושה את מלאכתו החשובה תוך הסתרת תרומתו הסגולית ושקידתו הרבה בכל פרט. אחד התחומים המרכזיים בהגותו ובמחקריו היה התפילה בישראל.
את מרבית מחקריו ושיעוריו כינסנו בספר פתחי שערים. מי שראהו עומד בתפלה או השתתף באחד מהשיעורים והשיחות שלו בעיוני תפילה, ראה שבגופו הצנום משתקפת דמות גדולה הממחישה בכל הוויתה את הכתוב: בכל דרכיך דעהו, וכמאמר חז"ל בברכות ס"ג א', זוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה.

בליל הושענא רבה תשנ"ז התכנסנו ללימוד בקב' יבנה עם פרופ' דב רפל ע"ה לציון גבורותיו, נוטריקון: עו"ד יהללוך סלה.

בליל הושענא -רבה תשס"ב, באנו לפניו בתודה עם פתחי שערים בבית-הכנסת ביבנה לציון, כל פ"ה לך יודה.

חתמנו את לימודנו בתפילה ותקווה שנשוב להתכנס בשלישית לאמור עמו שירה חדשה לציון תהילת ה' ידבר פ"י.

בנר ד' דחנוכה תשס"ד נלקח מאתנו והוא בן פ"ז שנים. עברנו בסך, מדדים אחרי ארונו בדרכו האחרונה ובלבנו תפילה לבורא: תשית לראשו עטרת פ"ז (משלי כ"א 4).

את ערב עיון לציון השלושים לזכרו הקדשנו להיבטים השונים של הלומד ע"מ ללמד שהשתקפו באישיותו; המלמד, הרב והמורה: אצל אנשי חינוך והוראה גדולים בולטים קווים של מקצת מן המורכבות הזאת, אולם אצל ר' דב כל אלה נוצקו יחדיו לתוך דמותו המופתית ההרמונית ורבת האנפין, שהאירה דרך רבים בישרות אורחותיה, בסברה הטוב והמבין, בגדלות רוחה, בעומק עיונה וברוחב דעתה.
עליו אפשר לאמר את הכתוב: "יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. הנחמדים מזהב ומפ"ז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים".

ר' דב שעמל רבות להקים את המרכז להגות בחינוך היהודי שליד המכללה, הותיר לנו אוצר של ספרי לימוד וחינוך בעולם היהודי עד מלחמת העולם הראשונה, בשנה האחרונה ביססנו על התשתית האיתנה של המרכז, את התכנית שהגשנו לאישור ללימודי תואר שני במגמה להגות בחינוך היהודי. באגרתו האחרונה אלי רשם לי כמה עצות טובות והתווה את הייעוד של התכנית:
לדעתו התכנית ל- M.Ed צריכה לעסוק "בנושאים הראויים להיות מעיקרי דאגותיהם של המחנכים ושל החניכים, ואלה ואלה דשים בהם בעקביהם. אחד מהם הוא מעמדה של הלשון העברית בחינוכנו...ואני תמה על יחס הזלזול שמגלים בוגרי בתי הספר שלנו. האם הם נותנים את דעתם על כך, שזוהי השפה שבה דיבר ה' אלינו בהר סיני ואל משה ושאר נביאים?...אני מצפה לאותו מורה שיחנך את תלמידיו שכשהם משוחחים בבית השימוש, שתהא שיחתם באנגלית ולא בלשון הקודש".
ועוד העיר על מאמרי בענייני החינוך לתפילה: "דומני שאין אנו מתאמצים להקנות לחניכינו את התודעה שאנו חיים תמיד, לא רק בשעת התפילה, בעולמו של הקב"ה".
ובתוך כך עבר לדבר בגוף ראשון: "אני מרגיש את חסדי ה' ואת הנהגתו את העולם. את זה אפשר להקנות לתלמידים (תחילה למורים) ואז התפילה לא תהיה בריחה מעולם החולין כי אם ביטוי לחיי הנפש בעולמו של הקב"ה".