המכללה האקדמית הדתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ, חלוצת הכשרת המורים בחינוך הדתי בישראל, הוקמה ביוזמת המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית בשנת תרפ"א, וזכתה לתמיכתם של הרבנים הראשיים באותה התקופה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.
המנהל הראשון של בית הספר היה אליעזר מאיר ליפשיץ. לאחר מותו שונה שם בית הספר ל"בית המדרש למורים ע"ש רא"ם ליפשיץ", ומאוחר יותר ל"מכללה למורים ע"ש רא"ם ליפשיץ". צוות מורי בית המדרש למורים בראשיתו היה חלוץ בשדה החינוך, רובו ככולו מיוצאי בית המדרש הישן, שקנה לעצמו השכלה כללית ונשאר נאמן לאורח חיים דתי. בבית המדרש למורים "מזרחי" צמחו דורות של מורים.
בשנה"ל תשנ"ו הכירה המועצה להשכלה גבוהה במכללה כמוסד אקדמי והסמיכה אותה לתת תואר "בוגר בהוראה" ותעודת הוראה (B.Ed). התואר המוענק לבוגר במקצועות ההתמחות במכללה מאפשר לו להמשיך את לימודיו לתואר שני במקצועות התמחותו ובחינוך באוניברסיטאות השונות. בשנת תשס"ט העניקה המועצה להשכלה גבוהה היתר לפתיחת מסלול לתואר "מוסמך בחינוך ובהוראה" (M.Ed.), ובו שני חוגי התמחות שייעודם פיתוח סגל בכיר בחינוך היהודי.
החל מתשע"ד התאחדה מכללת ליפשיץ עם מכללת הרצוג. במכללה המאוחדת מתקיימים ארבעה עשר חוגים לתואר ראשון ושישה חוגים לתואר שני במסגרת "בית הספר ללימודים מתקדמים". החוגים לתואר ראשון נלמדים בקמפוסים באלון שבות (בנים) ובמגדל עוז (בנות), והחוגים לתואר שני – בקמפוס היכל שלמה בירושלים.